Vayedaber

Shvouoth

Daf 24a

משנה: שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד. אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַפִּיקָּדוֹן שֶׁיֶּשׁ לִי בְּיָדֶךָ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אֵין לְךָ בְיָדִי מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן הֲרֵי זֶה חַייָב. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים בֵּין בִּפְנֵי בֵית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין וְכָפַר חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מַה טַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהָיָה יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת׃

Traduction

Le serment pour dépôt confié a lieu au cas suivant: quelqu’un dit à autrui: ''Rends-moi le dépôt que tu as de moi en mains''; et l’autre répond: ''Je jure que tu n’as rien chez moi, ou (simplement): tu n’as rien chez moi''; sur quoi le demandeur dit: ''Je te conjure'', et le défendeur l’accepte en disant: Amen; celui-ci est coupable (en cas de faux). S’il l’a conjuré 5 fois, par devant le tribunal ou en dehors, et l’interpellé nie devoir, celui-ci est coupable autant de fois qu’il y a eu d’objurgations. R. Simon en donne la raison, c’est qu’à chaque objurgation l’interpellé pourrait avouer. (107)La Guemara sur le 2 est déjà traduite ci-dessus, 4, 3.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מפני שהוא יכול לחזור ולהודות. אחר הכפירה נמצא שבכל שבועה הוא כופר ממון:

השביע עליו חמשה פעמים וכו'. יש כאן חסרון הניכר וטעות דמוכח וגרסי' מאחר דר''מ עביד מפי אחרים בב''ד ואגב שיטפא דבעיא דר' ירמיה בפרק דלעיל בשבועת העדות כעין הך בעיא היא והתם גריס מאחר דר''מ עבד מפיו בב''ד. ועיקר כוונת הבעיא היא כמו התם בעדות וכדפרישית שם וה''נ בעי אם נשבע בראשונה בלא תביעה והדר השביעו בתביעה מאחר דלר''מ מפי אחרים בב''ד דוקא הוא כדיליף מעדות ובעי אם שבועות האחרונו' קובעות הראשונות לקרבן אע''פ שהיו בלא תביעה וקאמר דאתיא כהדא דתניא בתוספתא פ''ד דה''ג התם חומר בשבועת הפקדון מבשבועת העדות אמר לו מה את בא אחרי שבועה שאין לך בידי משלם קרן וחומש ואשם בשתי סלעים מה שאין כן בשבוע' העדות. ושמעינן דבפקדון לעולם חייב אף בלא תביעה. וכאן הועתק הרישא דמיירי בשבועת העדות אגב שיטפא דפרק דלעיל:

הלכה: שְׁבוּעַת הַפִּיקָּדוֹן כֵּיצַד כול'. נֶפֶשׁ נֶפֶשׁ. מַה כָּאן מִפִּי עַצְמוֹ אַף לְהַלָּן מִפִּי עַצְמוֹ. מַה לְהַלָּן מִפִּי אֲחֵרִים אַף כָּאן מִפִּי אֲחֵרִים. רִבִּי מֵאִיר דָּרַשׁ גְּזֵירָה שָׁוָה בְמָקוֹם שֶׁבָּאתָה. מַה מִפִּי עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן חוּץ לְבֵית דִּין אַף מִפִּי עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן חוּץ לְבֵית דִּין. וְרַבְּנִן דָּֽרְשֵׁי גְּזֵירָה שָׁוָה כָּאָמוּר בָּהּ. מַה מִפִּי אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּבֵית דִּין אַף מִפִּי אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּבֵית דִּין.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' נפש נפש. לג''ש דעדות ילפא מפקדון למושבע מפי עצמו ופקדון ילפא מעדות למושבע מפי אחרים ומפרש לה לפלוגתייהו דר''מ ורבנן דריש פרקין הכא משום הנך בעיי דלקמן דשייכא על מתני' כדלעיל בפ''ד:

ממקום שבאת. כדפרישית התם דס''ל דון מינה ומינה:

מפי עצמו וכו'. הא שייך לטעמא דס''ל בשבועת העדות דמפי עצמו חייב אף בחוץ לב''ד כדאמר בפ' דלעיל וכלומר דה''נ כן דלר''מ ס''ל דמפי אחרים דילפינן בפקדון מעדות לכולא מילתא ילפינן מה התם מפי אחרים בבית דין דוקא אף בפקדון בבית דין דוקא ורבנן סבירא להו כאמור בה דון מינה ואוקי באתרא מה מפי אחרים שנאמר להלן בבית דין אף מפי עצמו שנאמר כאן בבית דין צ''ל וזה קאי על שבועת העדות כדפרישית בפרק דלעיל וה''ה הכא אוקי באתרא דלבתר דילפינן מפי אחרים לפקדון מעדות הדר אוקי באתרה מה מפי עצמו בפקדון אף שלא בבית דין ה''נ מפי אחרים אף שלא בבית דין:

רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. קָרוֹב מִפִּי אֲחֵרִים בִשְׁבוּעַת הַפִּיקָדוֹן מָהוּ שֶׁיְּהֵא פָטוּר. נִישְׁמְעְינָהּ מִן הָדָא. הוֹאִיל וְלֹא לָֽמְדוּ מִפִּי אֲחֵרִים בִּשְׁבוּעַת הַפִּיקָדוֹן אֶלָּא מִשְׁבוּעַת הָעֵדוּת. מַה לְהַלָּן קְרוֹבִין פְּטוּרִין אַף כָּאן קְרוֹבִין פְּטוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קְרוֹבִין שֶׁכָּאן לְמֵידִין מֵרְחוֹקִין שֶׁלְּהַלָּן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

קרוב מפי אחרים וכו'. מי אמרינן דהואיל ומפי אחרים מעדות הוא דילפינן מה התם אינו נוהג בקרובין ה''נ כן:

קרובין שכאן למידין מרחוקין שלהלן. בתמיה וכי שייך ללמוד פקדון מעדות לענין קרובין התם הוא דדוקא ברחוקין דאין עדות בקרובין אבל בפקדון מכיון דלא שייך לחלק בין קרובין לרחוקין בנשבע מפי אחרים נמי לא מחלקינן:

וְכִ֥חֶשׁ בָּהּ֭. וְלֹא בוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ אֲבֵידוֹת הֵן. בְּיוֹדֵעַ בָּהּ וּבְמוֹצִאיָהּ. בָּהּ וְלֹא בְמוֹצִאיָהּ. לֹא בָהּ וְלֹא בְמוֹצִאיָהּ. רִבִּי חוֹנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. כּוּלְּהוֹן לִפְטוֹר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. לֵית כֵּן. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. וִיהֵא כֵן הַפְּטוֹר. 24a אָמַר רִבִּי מָנָא. לֵית כֵּן מִשָּׁלֹשׁ אֲבֵידוֹת. בְּיוּדֵעַ בָּהּ וּבְמוֹצִאיָהּ. בָּהּ וְלֹא בְמוֹצִאיָהּ. לֹא בָהּ וְלֹא בְמוֹצִאיָהּ. בָּהּ וּבְמוֹצִאיָהּ נָן קַייָמִין. אֶלָּא שֶׁמְכַחֵשׁ בָּהּ וּבְמוֹצִאיָהּ. בְּמוֹצִאיָהּ וְלֹא בָהּ. בָּהּ וְלֹא בְמוֹצִאיָהּ. כֵּינִי מַתְנִיתַה. בָּהּ וּבְמוֹצִאיָהּ.

Traduction

– Il est écrit (ibid. 22); S’il la nie; celui donc qui nie la trouvaille faite et le reconnaît est passible d’un sacrifice; s’il nie, non la trouvaille, mais son attribution à tel homme, le serment émis en ce cas ne sera pas sujet à une pénalité. Ben-Azaï dit (105)Siffri, section Wayyiqra, ch. 12 et 22. qu’il y a 3 sortes diverses de pertes: 1° ou l’on connaît l’objet, ignorant qui l’a trouvé; 2° ou bien l’on sait qui l’a trouvé, mais l’on ne connaît pas l’objet; 3° ou enfin l’on ne connaît ni l’objet, ni celui qui l’a trouvé. R. Honia dit au nom de R. Jérémie qu’en tous cas l’auteur du serment négateur serait absous (106)Admettant, dit le commentaire, qu'on suppose l'objurgation adressée à un seul témoin.. R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Yossé qu’on ne saurait justifier cette règle de dispense. Et pourquoi cela, demanda R. Yossé? Voici la raison, dit R. Mena: il ne saurait être question des 3 sortes de perte comme elles viennent d’être énoncées, soit en connaissant l’objet mais ignorant qui l’a trouvé, soit en connaissant celui qui l’a trouvé, mais non l’objet, soit enfin en ne connaissant ni l’objet, ni celui qui l’a trouvé. On conçoit l’hypothèse de la négation pour celui qui connaît l’objet et qui l’a trouvé (cas susceptible de dispense), s’il nie l’un et l’autre. Mais alors comment expliquer les deux autres hypothèses de l’enseignement précité, traitant soit de l’ignorance de l’objet en connaissant celui qui trouve, mais connaissant l’objet? Il faut donc y rectifier le texte relatif à la 3e hypothèse et supposer d’abord qu’il s’agit de la double connaissance que l’on nie.

Pnei Moshe non traduit

וכחש בה. גבי אבידה כתיב או מצא אבדה וכחש בה ודרשינן דוקא שכחש בה באבידה שאומר לא מצאתי אבידה שלך בהא הוא דחייב קרבן שבועה אם הודה אח''כ:

ולא בו. אבל אם אמר מצאתי אבידה ולא הייתי יודע שהיא שלך שאחזירנה לך ונשבע על זה פטור משבועת הפקדון שהרי בטענתו בתחילה לא פטר עצמו מכלום דאנן בעינן שיהא הכחשה בעיקר הדבר לאפוקי בכה''ג דבתחילה מודה בעיקר הדבר היה:

בן עזאי אומר שלש אבידות הן. ברייתא זו שנוייה בת''כ וה''ג שם בן עזאי אומר שלש אבידות הן היודע בה ולא במוצאיה במוצאיה ולא בה לא בה ולא במוצאיה. וגירסא דהכא ביודע בה ובמוצאיה הוא למאי דקאמר לבסוף כיני מתניתא בה ובמוצאיה ומוחק הגי' בסיפא דברייתא לא בה ולא במוצאיה דהאי לא מיתוקמא כלל אלא דמשכחת לה שלש אבידות ולא יותר ובענין הזה בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה במוצאיה ולא בה כדלקמן:

שלש אבידות הן. לענין משביע עדי אבידה מיתפרשא שהשביע אם ראו את האבידה אצל אחד שמצאה ומכחש ואומר לאו ואח''כ הודה והכיר בה ולא באדם המוצאה או באחד מן שתים חלוקות אחרות ומפרש ואזיל למאי הלכתא אם לחיוב או לפטור:

כולהון לפטור. ר' ירמי' מפרש להברייתא דבמשביע עד אחד מיירי ובכל אחד מאלו שלש החלוקות פטור הוא וטעמא דלא הכחיש העד בדבר ממון שאפי' היה מעיד על זה שהכיר בו שמצאה ומכיר גם באבידה שהיא של בעל האבידה אכתי לא היה מחייבו ממון להמוצאה אלא שבועה ואע''ג דאיכא למימר דילמא לא משתבע ומשלם מ''מ לא הוי אלא גורם לממון וגורם לממון לאו כממון דמי:

לית כן. אי אתה יכול לפרש כאן דבעד אחד לענין פטור קאמר כדמפרש לקמיה:

ויהא כן הפטור. ומ''ט לא מצית לאוקמי הכא לענין פטור:

אמר ר' מנא. היינו טעמא דאי אמרת דלפטור קאמר ומשום דבעד אחד מיירי ולא הוי אלא גורם לממון א''כ ע''כ לית כאן משלש אבידות ביודע בה ובמוצאיה וכו' וכלומר דלא משכחת שלש חלוקות בענין דין אבידה דמיירי בחדא גוונא לענין פטור:

בה ובמוצאיה אנן קיימין. כלומר הניחא דהאי חלוקה בה ובמוצאיה שפיר אנן קיימין לה בעד אחד ולפטור וכן נמי על כרחך למיתני באלו שלש אבידות דאתת מאלו בהכיר בה ובמוצאיה היא דלא בה ולא במוצאיה דקתני בלאו הכי לא מיתוקמא דהרי אם אין מכיר כלל לא בה ולא במוצאיה א''כ קושטא אישתבע ומה שייך למימר דפטור מקרבן שבועה הא לא כחש כלל:

אלא שמכחש בה ובמוצאיה. כלומר אלא ודאי דלא תיתני כלל לא בה ולא במוצאיה באחד מאלו שלש כי אם אחת מהן על כרחך במכיר בה ובמוצאיה אנן קיימין והשתא היה העד הזה מכחש בה ובמוצאיה שלא רצה להעיד שמכיר בהן ונשבע על שקר והודה וקמ''ל דאפ''ה פטור הוא מקרבן שבועה משום דלא הוי אלא דבר הגורם לממון והאי חלוקה שפיר הוא דמשכחת לה לפטורא ובעד אחד:

במוצאיה ולא בה בה ולא במוצאיה. בתמיה וכלומר דהשתא דאמרינן דע''כ לא מיתוקמא כלל האי חלוקה דלא בה ולא במוצאיה אלא בבה ובמוצאיה אנן קיימין לאחת מהשלש וא''כ תו לא משכחת להו לאינך שתי החלוקות אלא במכיר במוצאיה ולא בה ובהכיר בה ולא במוצאיה ואי הכי קשיא דאי לפטורא קאמר אם כן לא מיתפרשא הברייתא בחדא גוונא דהא חלוקה דהכיר בה ובמוצאיה לא מיתוקמא אלא בעד אחד דאי בשני עדים דבר ממון הוא שהפסידו אותו בהכחשתן שהרי מכירין באבידה שהיא של זה ובאדם המוצאן ואלו העידו היה חייב לשלם ואמאי פטורין מקרבן שבועה אלא ודאי בעד אחד ומטעמא דגורם לממון הוי ולא ממון ממש ואילו שתי חלוקות האחרות אפילו בשני עדים מיתוקמא שהרי בחלוקה דבה ולא במוצאיה אפילו היו מעידין לו שמכירין בה באבידה שהיא שלו וראו אותה אצל אחד אבל אינם מכירין אותו מי הוא זה המוצאה אכתי ספיקא הוא מי יימר דימצא להאיש הזה ויכירו לשיכול להוציא ממנו על פי עדים הללו וכן נמי בחלוקה במוצאיה ולא בה אפי' בשני עדים המכירין את איש שמצא איזו אבידה אבל אינם מכירין בה בהאבידה אם היא של זה איכא ספיקא דשמא יטעון המוצא אין זו אבידה שלך ואכתי בשני עדים נמי לא הוי אלא גורם לממון דאמרינן מי יימר דישתבע על זה ומיהת שפיר מצינן לאוקמי להני שתי חלוקות אפילו בשתי עדים ואי אמרת דלפטורא קאמר ע''כ דסבירא ליה להאי תנא דבר הגורם לממון לאו כממון דמי א''כ חדא מהנך שלש לא מיתוקמא אלא בעד אחד ואינך שתי חלוקות אפילו בשתי עדים מיתוקמי ולא הוי בחדא גוונא. אבל אי אמרינן כולהו לחיובא ניחא דהשתא ס''ל להאי תנא כאידך מאן דאמר דדבר הגורם לממון כממון דמי ומיתוקמא כולה ברייתא בשתי עדים וחלוקה דהכיר בה ובמוצאיה ודאי חייבין הן דדבר ממון הוא ולא נקט אלא לומר דמשכחת לה שלש חלוקות בעדי אבידה לחיובא חדא דממון הוא ואינך אף דגורם לממון הוי דאכתי ספיקא איכא כדאמרן ס''ל דגורם לממון כממון דמי:

כיני מתניתא בה ובמוצאיה. השתא מסיים להא דאמר בה ובמוצאיה אנן קיימין דלא בה ולא במוצאיה דתני בברייתא דת''כ שבשתא היא וכדאמרן וע''כ חדא מינייהו בה ובמוצאיה ואינך במוצאיה ולא בה בה ולא במוצאיה כדלעיל:

Shvouoth

Daf 24b

משנה: הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ אָֽמְרוּ לוֹ תֶּן לָנוּ פִיקָּדוֹן שֶׁיֶּשׁ לָנוּ בְיָדֶךָ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לָךָ, חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָאַחֲרֹנָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

Traduction

Lorsque cinq personnes réclament à quelqu’un un dépôt qu’elles prétendent lui avoir confié, et le défendeur répond qu’il jure ne pas en avoir à elles, il n’est qu’une fois coupable (en cas de faux); mais s’il répond qu’il jure n’avoir en main ''ni à toi, ni à toi, etc.'' (à chaque personne), il est coupable autant de fois qu’il s’adresse à chacun. Selon R. Eliézer, il est autant de fois coupable, lorsque le mot ''serment'' se trouve à la fin de son expression (répétée cinq fois); selon R. Simon, il faudra (pour cette culpabilité renouvelée) qu’il y ait eu répétition du mot serment à chaque personne (et pas seulement à la fin de l’ensemble).

Pnei Moshe non traduit

מתני' עד שיאמ' שבועה באחרונה. אין לך בידי ולא לך ולא לך בשבועה והשתא קיימא שבועה אכולהו ואין הלכה לא כר''א ולא כר''ש:

הלכה: הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ כול'. יָכוֹל אַף בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן לֹא עָשָׂה חַמּוּשְׁבָּע כְּנִשְׁבָּע. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֵית כָּאן. אֶלָּא אַף בִּשְׁבוּעַת הַפִּיקָּדוֹן נַעֲשֶׂה הַמּוּשְׁבָּע כְּנִשְׁבָּע.

Traduction

Selon R. Simon, est-il dit (108)Siffri, ibid. Cf. Ci-dessus, 4, 4., le faux serment en témoignage est un acte coupable comme pour le dépôt: comme à ce dernier sujet il est question de réclamer de l’argent, il doit en être de même pour le témoignage. -Non, fut-il répliqué, car pour le dépôt l’interpellé ne devient pas l’égal de l’auteur du serment. Or, en est-il bien ainsi pour le serment relatif au dépôt, de ne pas considérer celui qui est conjuré à l’égal de celui qui jure? —Non, répond R. Eléazar, et l’analogie existe entre eux deux.

Pnei Moshe non traduit

גמ' יכול אף בשבועת הפקדון לא עשה את המושבע כנשבע. בת''כ היא שנויה בדברי ר''ש דמייתי לי' בפרק דלעיל ר''ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה פקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון לא אם אמרת בפקדון שלא עשה בו את המושבע כנשבע. וקאמר הש''ס עלה יכול אף באמת כן לר''ש לא עשה מושבע מפי אחרים בפקדון כנשבע מפי עצמו:

אמר ר' לעזר לית כאן. דלא היא ובטעות נשנה הכי אלא אף בפקדון נעשה את המושבע כנשבע דמכדי בג''ש ילפי מהדדי כמו דילפינן לעדות בנשבע מפי עצמו מפקדון ה''נ ילפינן פקדון מעדות למושבע מפי אחרים שעשה בו כנשבע מפי עצמו לדברי הכל:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר וְהוּא שֶׁהִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף. דִּבְרֵי חֲכָמִים הִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְלֹא הִזְכִּיר בַּסּוֹף. אוֹ הִזְכִּיר בַּסּוֹף וְלֹא הִזְכִּיר תְּחִילָּה עַל דַּעְתְּין דְּרַבָּנִן מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד. הִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף עַל דַּעְתְּין דְּרַבָּנִן מְבִיא שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל. הִזְכִּיר שְׁבוּעָה בַּתְּחִילָּה וְלֹא הִזְכִּיר בַּסּוֹף מָהוּ שֶׁתָּחוּל שְׁבוּעָה עַל הָאֶמְצָעִייִם. אִיתָא חֲמִי. אִילּוּ הִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף שֶׁמָּא הִזְכִּיר בָּאֶמְצָעִייִם. וְתֵימַר חָלָה וְהָכֵן חָלָה.

Traduction

R. Yohanan dit: l’avis de R. Eléazar (dans notre Mishna) sous-entend la mention du serment au commencement et à la fin pour motiver la culpabilité; mais selon les autres docteurs, il suffit d’avoir parlé de serment au commencement, sans le rappeler à la fin. S’il est dit à la fin et non au commencement, en est-il de même? Oui, selon les autres docteurs, et l’on est alors coupable autant de fois qu’il y a eu d’énoncés; selon R. Eléazar, on ne sera sujet qu’à un sacrifice, le serment dit à la fin n’étant applicable qu’au dernier. Si le serment a été énoncé au commencement et à la fin, selon les autres docteurs, on devra offrir deux sacrifices pour chaque énoncé (les serments se référant à chaque dire isolé); selon R. Eléazar, un sacrifice suffit pour chaque sorte. Si l’on a énoncé plusieurs serments au commencement, non à la fin (rien pour le dernier), l’effet du serment influe-t-il sur les individus intermédiaires? (Le serment est-il obligatoire à la fin pour être effectif)? Certes, fut-il répondu: la mention du serment au commencement et à la fin, sans avoir lieu au milieu, produit son effet même sur le milieu; de même ici, le serment énoncé avant la fin produit son effet sur le milieu.

Pnei Moshe non traduit

דברי ר' לעזר והוא שהזכיר שבועה תחילה וסוף. אר''א דמתני' הוא דמהדר דאמר עד שיאמר שבועה באחרונה ומפרש לה דאף באחרונה קאמר שיאמר שבועה אין לך בידי לא לך ולא לך בשבועה:

דברי חכמים וכו'. כלומר אבל לדברי חכמים שמענו הזכיר שבועה תחילה ולא הזכיר בסוף סגי וחייב על כל אחת ואחת:

או הזכיר בסוף ולא הזכיר בתחילה. דרך בעיא היא כלומר או אם הכי נמי אם הזכיר שבועה בסוף בלבד וקאמר הש''ס דעל דעתיה דרבנן אין ה''נ דחייב על כל אחת ואחת דלא איכפת לן אם הזכיר בתחילה בלבד או בסוף בלבד דאמרינן דשבועה קאי אכולהו ועל דעתיה דר''א מביא קרבן אחד דשבועה תחילה וסוף בעינן דכיון דלא הזכיר אלא בסוף ס''ל דעל אחרון קאי כמו דסבירא ליה דאם הזכיר בתחילה לבד דלא קאי אלא על הראשון:

הזכיר שבועה תחילה וסוף על דעתין דרבנן. דס''ל דשבועה אחת סגי בין בתחילה בין בסוף ואמרינן דקאי אכולהו הכא דהזכיר בתחילה ובסוף חייב שני קרבנות על כל אחת ואחת דכל שבועה דאמר קאי אכולהו:

על דעתיה דר' אליעזר מביא קרבן אחד על הכל. כלומר קרבן אחד הוא דמביא על כל א' וא' ולא ב' קרבנות דלדידיה בעינן תחילה וסוף שיהא חייב קרבן אחד על כל אחד ואחד:

הזכיר שבועה תחילה ולא הזכיר בסוף מהו שתחול שבועה על האמצעיים. אליבא דר''א בעי דאמר עד שהזכיר שבועה תחיל' וסוף והשתא אם אמר שתי פעמים שבועה וכגון שאמר שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך ולא לך בשבועה ולא לך דודאי בשביל האחרון לא חיילא השבוע' כיון דלא הזכיר שבועה עליו אלא מהו שתחול השבועה על האמצעיים מי אמרינן דלר''א דוקא עד שיזכיר השבועה של בסוף באחרונה לכולן קאמר או לא:

אית' חמי. ומתמה הש''ס בא וראה ומאי תיבעי ליה דהא אילו הזכיר שבועה תחילה וסוף והיינו בסוף לכולן שמא הזכיר הוא שבועה באמצעיים ואפ''ה את אמר חלה דהא אמרת דר''א אם הזכיר תחילה וסוף חייב על כל א' וא' וא''כ הכין חלה על האמצעיים בגוונא דאמרן דהא עכ''פ עליהן הוא דהוי תחילה וסוף ולעולם כל שהזכיר שבועה בתחילה ובסוף קאמר נמי בשבועה חלה גם על האמצעיים שבין שבועה לשבועה:

רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדַקָּייָא בָעֵי. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו ה' פְעָמִים מִפִּי אֲחֵרִים חוּץ לְבֵית דִּין כְּלוֹם הוּא חַייָב עַל כּוּלָּן אֶלָּא אַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה טַעַם. מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלִין לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת׃ וְכָאן הוֹאִיל וְאֵין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר 24b וּלְהוֹדוֹת אֵין חַייָבִין אֶלָּא אַחַת.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

השביע עליו חמשה פעמים מפי אחרים חוץ לב''ד. אליבא דר' מאיר בעי וה''נ מיתפרשא כעין דבפ' ד' וכלומר אם מפי אחרים בב''ד הוי כחוץ לב''ד וחייב על כל א' וא' או דילמא כיון דלר''מ ס''ל דלכולא מילתא ילפינן לה מעדות ה''נ לענין זה דכמו בעדות כלום הוא חייב על כולן אלא א' כשהשביען בב''ד וא''כ בפקדון מפי אחרים דמעדות הוא דיליף מי נימא דג''כ בב''ד אינו חייב אלא א':

ולאו מתניתא היא. ומאי תיבעי לך דאמר ר' שמעון מה טעם וכו' וכאן הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת בתמיה וכי מצית למיתלי טעמא בפקדון שלא יהא חייב אלא א' מפני שאין יכול לחזור ולהודות אם הוא בב''ד הא ודאי יכול לחזור ולהודות הוא וכיון שכן לעולם חייב הוא על כל א' וא' לד''ה בין שלא בב''ד בין בב''ד:

רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים מֵאַחַר דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד מִפִּי עַצְמוֹ בְבֵית דִּין מָהוּ שֶׁיִּקְבְּעֶנּוּ לְקָרְבָּן וּלְחַייְבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה בְּלֹא תְבִיעָה. ייָבֹא כְהָדָא. מָה אַתְּ בָּא אַחֲרֵינוּ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת. מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וּמֵבִיא אָשָׁם בִּשְׁתֵּי סְלָעִים. מַה שֵׁאֵין כֵּן בִּשְׂבוּעַת הָעֵדוּת.

Traduction

מִפִּי אֲחֵרִים בְּקַרְקָעוֹת מָהוּ שֶׁיְּהֵא פָטוּר. מִפִּי אֲחֵרִים מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור. לר''מ דיליף פקדון מעדות לכולא מילתא מהו דנילף גם לענין זה דפטור על קרקעות כמו התם ומהו שיהא חייב אשם בב' סלעים דכיון דמפי אחרים לא כתיבא בפקדון ומהתם ילפינן לה אימא לר''מ בקרבן עולה ויורד כי התם ולא איפשיטא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source